קיבלת הזמנה לדיון בבית משפט לתעבורה?

בדיקת הינשוף הינה הבדיקה המפורסמת ביותר בנוגע לנהיגה בשכרות. בשנים האחרונות, חלה עלייה משמעותית באכיפה הנעשית בכבישי הארץ, בעיקר בסופי שבוע ובסמוך למרכזי בילוי, כנגד נהגים שיכורים. השופט חבש התייחס בפסיקתו לחומרה אשר בית המשפט רואה בעבירות נהיגה בשכרות.
"בשורה ארוכה ארוכה של פסקי דין, התייחסו בתי המשפט לא אחת לחומרה היתרה אשר מקופלת בעבירות השכרות", כותב חבש, "מדובר אפוא במכת מדינה ונהיגה בשכרות הולכת וקונה לעצמה אחיזה לא מבוטלת במכלול עבירות התנועה. אי לכך, בתי המשפט מצאו לנכון לנקוט כלפי עבריינים אלו בענישה מחמירה וממשית אשר מבוססת – בין השאר – על הרתעה ציבורית".
בדיקת הינשוף הינה בדיקה מדעית אשר אומדת את שיעור מ"ג האלכוהול בליטר אוויר נשוף. תוצאותיה של הבדיקה מהוות בסיס להרשעתו של אדם בנהיגה בשכרות. על פי החוק, נהג אשר תוצאות בדיקת הינשוף אשר נערכת לו עומדות על 240 מ"ג ויותר, ייחשב כשיכור. רכבו של נהג זה יוחרם למשך חודש, וכנגד האחרון יוגש כתב אישום בצידו עונש מינימום של שנתיים פסילה בפועל.

האם ניתן להרשיע אדם בנהיגה בשכרות גם שלא על בסיס ממצאים מדעיים?
חשוב לדעת כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית.
סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, אשר עוסק בנהיגה בשכרות, קובע כי ניתן להרשיע נהג בעבירה זו, גם ללא התבססות על תוצאות מדעיות. בע"פ 140/98 אליהו חוג'ה נ' מדינת ישראל, נפסק כי הוכחת "שכרות" בעת נהיגה – גם כאשר עסקינן בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה – אינה חייבת להיעשות בדרך הקבועה בתקנות התעבורה.
בפסק דין חוג'ה נקבע כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות גם בדרכים אחרות, וזאת על בסיס המסקנה הנובעת מהתנהגותו של הנהג או מריח אלכוהול אשר נודף מפיו עם עצירתו.הדברים זכו להתייחסות גם בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל.
בפסק דין סודקי נקבע כי אמנם המחוקק העמיד לרשות רשויות האכיפה שורה של כלים מדעיים להוכחת שכרות (בדיקות שתן, דם או נשיפה), אך לא מדובר ב"תנאי בל יעבור" לצורך הרשעה. לאמור, כלים אלו מטרתם לרבות ולא למעט. דהיינו, כאשר הוכח על פי ראיות המובאות בפני בית המשפט כי מדובר בנהג שיכור, לא ניתן לזכות את האחרון רק משום שתוצאות מדעיות לא הושגו בעניין שכרותו.